הצעד הראשון בכל תשובה הוא פשוט להעתיק את כותרת הגרף, שמכניסה את הבוחן לנושא וממסגרת את התשובה.
② חלוקה למגמות ותיאור שני הצירים
קחו "מרקר" דמיוני וחלקו את הגרף לאזורים לפי השתנות המגמה, כאשר כל מגמה מתוארת בנפרד.
התיאור תמיד משלב את שני הצירים יחד בתבנית: "ככל ש-[משתנה ציר X] עולה בין הערכים... ניתן לראות כי [משתנה ציר Y] [עולה/יורד/נותר קבוע] בין הערכים..."
③ השוואה בין שני גרפים (שתי עקומות)
הדרך המומלצת היא "הפרד ומשול" — תיאור כל עקומה בנפרד, ובסוף הוספת משפט השוואה קצר שמסכם למי הקצב מהיר יותר או איפה השינוי גדול יותר, תוך שימוש במילים כמו "לעומת..." או "בניגוד ל...". (לחלופין, ניתן לשלב את התיאור של שתי העקומות יחד באותו משפט בעזרת מילות ניגוד)
💡 תיאור לעומת הסבר: "מ-0 עד 400 לוקס — עלייה מ-0 עד 28 דסקיות" = תיאור ✅ | "הפוטוסינתזה עלתה כי יש יותר אנרגיה" = הסבר ביולוגי — שאלה נפרדת!
📖 איך כדאי ללמוד?
מומלץ לעבור על המצגת כדי לרענן את החומר לפני התרגול. מעדיפים לקפוץ ישר למים? התחילו בתרגילים והשתמשו במצגת כ"גלגל הצלה" במידת הצורך.
השפעת ריכוז הגלוקוז על מספר טיפות הבסיס שנדרשו לטיטרציה בתרחיף שמרים
📋 צ'ק-ליסט לבדיקה עצמית:
תשובה מומלצת:
הגרף מתאר את השפעת ריכוז הגלוקוז על מספר טיפות הבסיס שנדרשו לטיטרציה בתרחיף שמרים. ניתן לראות כי ככל שריכוז הגלוקוז עולה מ-0% ועד 8%, חלה עלייה במספר טיפות הבסיס שנדרשו לטיטרציה, מ-2 טיפות ועד ל-40 טיפות. לעומת זאת, כאשר ריכוז הגלוקוז עולה מ-8% ל-10%, מספר טיפות הבסיס נותר קבוע על 40 טיפות.
טיפ: תיארנו את דרך המדידה ולא את המשתנה התלוי — תמיד מתארים בדיוק את מה שכתוב על ציר ה-Y!
תרגיל 2 — זמן ציפה
השפעת עוצמת האור על משך זמן הציפה של דסקיות עלים בתמיסה
📋 צ'ק-ליסט לבדיקה עצמית:
תשובה מומלצת:
הגרף מתאר את השפעת עוצמת האור על משך זמן הציפה של דסקיות עלים בתמיסה. מהגרף עולה כי ככל שעוצמת האור עולה מ-1000 Lux ועד 4000 Lux, משך זמן הציפה של הדסקיות מתקצר מ-120 שניות עד ל-15 שניות. לעומת זאת, בעוצמות אור גבוהות מ-4000 Lux ועד 5000 Lux, המגמה מתייצבת ומשך זמן הציפה נותר קבוע על 15 שניות.
תרגיל 3 — שתי עקומות
השפעת עוצמת האור על מספר טיפות הבסיס שנדרשו לטיטרציה בשני ריכוזי ביקרבונט בנוכחות צמח מים
📋 צ'ק-ליסט לבדיקה עצמית:
תשובה מומלצת:
הגרף מתאר את השפעת עוצמת האור על מספר טיפות הבסיס שנדרשו לטיטרציה במערכות עם צמח מים, בשני ריכוזי ביקרבונט. בשתי העקומות נראית מגמה דומה של ירידה אך בקצב משתנה: ככל שעוצמת האור עולה מ-0 ועד 2000 Lux, ישנה ירידה חדה במספר טיפות הבסיס הנדרשות (בריכוז הנמוך ירידה מ-25 ל-10 טיפות, ובריכוז הגבוה מ-40 ל-18). כאשר עוצמת האור עולה מ-2000 ל-3000 Lux נמשכת הירידה אך היא מתמתנת (ל-5 ו-10 טיפות בהתאמה). בטווח 3000–4000 Lux מספר הטיפות נותר קבוע בשני הריכוזים. בהשוואה בין העקומות — בכל עוצמות האור, מספר טיפות הבסיס שנדרשו בריכוז הביקרבונט הגבוה היה גדול יותר לעומת הריכוז הנמוך.